מסע מתחיל בצעד אחד – אך מה קורה כאשר כל צעד מערער את היסודות העמוקים ביותר של נשמתך?

על רקע השבילים הקשוחים של קמינו דה סנטיאגו, "טרנטה דואה" הוא חקירה עמוקה ומדיטטיבית של אהבה, אובדן וגילוי עצמי. לופו, צועד ישראלי חסר מנוחה הנושא עמו חרטות, קשרים משפחתיים לא פתורים וצל מאיים של המוות, יוצא למסע העתיק הזה בחיפוש אחר בהירות – או לפחות הסחת דעת.

במהלך המסע, הוא פוגש קבוצת דמויות ססגונית: ויק, אישה חולה סופנית שמונעת מכוח רצון בלתי מתפשר; ארווין, צרפתי קולני שמסתיר מאחורי קולו כמיהה עמוקה לחיבור; וג'ובאני, סטודנט איטלקי לרפואה שמסתוריותו והיעלמותו הפתאומית מכרסמות בלופו ומטלטלות אותו.

ככל שהמסע נפרש, העומס הפיזי של הדרך משתקף דרך חשבון הנפש שלופו כבר אינו יכול להימנע ממנו. בין לגימות של קפה, ארוחות משותפות באכסניות כפריות ולילות מתחת לכוכבים, הוא מתמודד עם שיחות טלפון הרודפות אותו מאביו המנוח, כובד הניתוק המשפחתי, והרגשות המורכבים שמתעוררים בו בעקבות מפגשיו עם חבריו למסע. פחד ופגיעות – התחושות שהתחמק מהן כל חייו – עולים על פני השטח כדי לנתץ את חומות ליבו.

מחופי פיסטרה ועד לצוקים הרוחניים של מוקסיה, "טרנטה דואה" הוא פסיפס של שבריריות אנושית וחוסן. דרך מחשבותיו המשעשעות לעיתים והכואבות לעיתים של לופו, הספר מזמין את הקוראים לשקול את גבולות הסיבולת, את נחיצות הפחד ואת החסד העמוק שנמצא ביצירת קשרים – גם כשהם חמקמקים כשל עקבות הנעליים בשביל אל הים.

לכל מי שחיפש לפייס את עברו, למצוא שלום בהווה שלו, או פשוט להבין את הכמיהה חסרת המנוחה שבתוכו – "טרנטה דואה" יישאר בתוכו הרבה אחרי הדף האחרון.

"חקירה פיוטית ומעוררת השראה של מה פירושו ללכת אל קצה עצמך ולצאת ממנו שלם בצד השני."

טרנטה דואה פרושו באיטלקית: שלושים ושתיים.

הספר טרנטה דואה הוא הרומן הראשון של דני כהן שיוצא מהחושך.